אחד הכלים המרכזיים בבקרת המענקים הוא ה־Certificate on the Financial Statements (CFS) – אישור רואה חשבון עצמאי המאמת את הנתונים שהוגשו על ידי מקבל המענק. הגשת ה-CFS היא דרישה רשמית בתנאים מסוימים, וחשוב להבין מתי היא נדרשת ומה נדרש לכלול בה.
מתי נדרש להגיש CFS?
החובה להגשת CFS חלה כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים:
- סכום ההחזר הכולל בפרויקט (Contribution) עולה על €430,000;
- הדיווח מבוסס על עלויות בפועל או יחידות המבוססות על מערכת חשבונאית פנימית (כגון שכר, ציוד, חיובים פנימיים – D.2 וכו').
מנגד, אין צורך ב-CFS כאשר:
- כל הדיווח מבוסס על lump sum, unit cost סטנדרטיים או flat rate;
- הוצאות עקיפות (25%) הן הסעיף היחיד המדווח;
- או כאשר סכום הבקשה אינו חוצה את הרף.
תוכן ה-CFS
- אימות כל העלויות שאינן מבוססות שיעור קבוע;
- בחינה של התאמה מלאה להוראות ה-AGA;
- בקרה על קיומה של תיעודיות מלאה לפי סעיף 20;
- דיווח לפי תבנית מוגדרת של הנציבות (אין אפשרות לפורמט עצמאי).
שיקולים מקצועיים
ה-CFS אינו רק דרישה פורמלית אלא אמצעי לביקורת עומק, ולעיתים אף נקודת השוואה בין פרויקטים. בחירה לא נכונה של רואה חשבון, תיעוד חסר, או חישובים שלא בוצעו לפי השיטה המאושרת – עלולים לגרור דחיית עלויות או החזר מימון.
בפרויקטים העוברים את רף ה-CFS, מומלץ להיערך מוקדם ככל הניתן – הן מבחינת מעקב אחר הסכומים המצטברים, והן בהכנת התיעוד מראש. תהליך מבוקר ומסודר בשלב זה תורם לשקיפות, אמינות וחוויית ביקורת חלקה בסיום.